אקוסיסטם ההון סיכון האיטלקי: אבוד באינץ' של מים

אקו-סיסטם ההון סיכון האיטלקי: אבוד בתוך אינץ’ של מים אקו-סיסטם ההון סיכון האיטלקי: אבוד בתוך אינץ’ של מים 25 ביולי 2017 ציוץ מאת גרגוריו מאריני קלארלי אם תעיפו מבט במקורות הרבים המציעים המלצות לפיתוח תחום ההון סיכון (VC) באיטליה, תגלו שכולם מיישמים תובנות המבוססות על מחקר אמפירי של גורמי ליבה באקו-סיסטמים לאומיים מצליחים אחרים, בתקווה שנשיג תוצאות דומות. למעשה, ההמלצות מתייחסות לעיתים קרובות להתערבות ממשלתית, כאילו היא גם הגורם וגם הפתרון למצבו של ה-VC באיטליה. עד כדי כך, מקורות אלו יכולים לחשוב שהתערבותם הצליחה חלקית. גופי הממשל האיטלקיים נענו לקריאה הנרחבת לפעולה על ידי: העברת “חוק הסטארטאפים החדשניים”, מדיניות כלכלית יזומה חדשה כלפי VC שתיושם על ידי קרן ההשקעות האיטלקית (Fondo Italiano di Investimento), הצעת הטבות מס ליחידים ולתאגידים המשקיעים ב-VC, וכן יצירת כלי פיננס חדשים לאספקת נזילות לשווקי ההון האיטלקיים. ובכל זאת, אנחנו לא מרוצים וכולנו דורשים צמצום נוסף של הבירוקרטיה והרגולציה הכבדה הן עבור מבני משקיעים והן עבור סטארטאפים, הפחתה נוספת במס רווחי הון עבור השקעות VC ובמס הכנסה שנתי אישי, תמריצים לתאגידים להחיות את שוק המכירות המקומי (trade sale) וכדומה. אנו מאמינים שמה שנעשה עד כה פשוט אינו מספיק כדי להישאר תחרותיים בתעשיית ה-VC הגלובלית המתפתחת במהירות. המלצות אחרות כוונו לניהול הזעיר (micro management) של הכלכלה שלנו: הטענה היא שהמענקים הממשלתיים הניתנים לסטארטאפים על ידי חקיקה מקומית הם נגד-פרודוקטיביים, שכן הם אינם מאפשרים יצירה של מרכז VC מרכזי במדינה. מצד שני, הדיון הפתוח בנוגע למיקומו של מרכז זה עדיין מהווה עילה למריבות הנמשכות כבר עשר שנים. כתוצאה מכך, יוזמות מקומיות נפרדות לפיתוח אזורי של ה-VC התפזרו ברחבי המדינה, לעיתים בגאווה ולעיתים במעט יהירות. האינדיבידואליזם שלנו, מתוך שכנוע עמוק שאנו עושים את הטוב ביותר, דחף את כולנו בעשר השנים האחרונות לפעול בבדידות; בטוחים בהסכמה הקולקטיבית שלנו לגבי היוזמות ברמה המקרו והמיקרו הנדרשות כדי שהאקו-סיסטם שלנו ישגשג; השגנו כמה שיפורים חולפים; וליצינו את תחושת התקווה שיום אחד איטליה תשיג את יעדה ותהפוך לחברה ב-G8 של עולם ה-VC. לסיכום, היינו יזומים בחיזוק הסטריאוטיפ הלאומי שלנו. התוצאות הבלתי מספקות שהשגנו עד כה הן הוכחה לכך שמדינתנו איטית מדי בהבנת האתגרים העומדים בפני האקו-סיסטם שלנו, ושאנו גם לא מאוחדים מול אתגרים אלו. אם נמשיך בדרך זו, אני סקפטי לגבי כך שהיעד שלנו אי פעם יראה אור. הסיבות לסקפטיות שלי נעוצות בעובדה שאנו מדברים על פיתוח של אקו-סיסטם. מספר המשתנים שעלינו לשקול הוא אינסופי, ואין שום דרך שהרגולטור הלאומי שלנו יוכל אי פעם ליצור מדיניות מקיפה מספיק כדי להניע ולאזן את כולם. אקו-סיסטם ה-VC מורכב לא רק מהון ויזמים גדולים, אלא גם מאנשים מתמחים (עורכי דין, יועצים, רואי חשבון, מנהלים, כולל אותנו) ומידע וניסיון (knowhow), מערך אינסופי של משתנים זעירים שלוקח זמן לפתח. בדיוק כשם שרומא לא נבנתה ביום אחד, כך גם האקו-סיסטם שלנו לא ייבנה ביום אחד. כדי להחמיר את המצב, הגודל ושלב ההתפתחות של אקו-סיסטמים מתחרים עתידים למשוך עוד ועוד משאבים ממדינות אחרות, כולל משלנו, ולכן נועדו להגדיל את הפער בינינו לבין them. אז, האם זה אומר שכבר מאוחר מדי? יש שיאמינו כך, אך אני בהחלט לא! תמיד הסתכלנו על האקו-סיסטם שלנו ברמה הלאומית, אבל מה אם במקום זאת נסתכל על אקו-סיסטם ה-VC ברמה האירופית? בארה”ב אנו מבחינים שה-VC קיים לא רק באזור עמק הסיליקון / סן פרנסיסקו, אלא גם באזורים אחרים כמו בוסטון, הנחשבת למרכז מדעי החיים. אין זה אומר שסן פרנסיסקו בהכרח משקיעה פחות במדעי החיים במונחים מוחלטים, אך כל עוד היא משקיעה פחות משאבים באחוזים מאשר בוסטון בתחום זה, היא מסוגלת להקצות יותר משאבים למגזרים אחרים (איור 1). כך, כל האקו-סיסטם הלאומי של ה-VC צובר תנופה במונחים כוללים. זוהי דוגמה מושלמת ליישום חוק היתרון היחסי: כל עוד אקו-סיסטמים מקומיים שונים של VC מרכזים את רוב משאביהם במה שהם טובים בו ביותר, כל האקו-סיסטם הלאומי של VC מרוויח כשלם. ניתן ליישם את אותו הרעיון באירופה (איור 2): כאשר לונדון היא ללא ספק מרכז הפינטק (FinTech) של היבשת, ברלין היא מרכז המזון, תל אביב היא מרכז האבטחה, וכך הלאה. אם איטליה תתמקד בפיתוח מרכז למגזרים ספציפיים, גם אם הסכום הכולל המושקע נמוך יותר מאשר באקו-סיסטמים אחרים, אנו נשתתף בתהליך יצירת הערך עבור האקו-סיסטם ברמה היבשתית. התוצאה תאפשר לנו לנקום את מקומנו ולהשיג יתרון יחסי מול אקו-סיסטמים אחרים באירופה, ולאפשר לנו לשגשג ברמה הלאומית. מה יש לאיטליה שיכול להפוך אותה לייחודית בתוך אקו-סיסטם ה-VC של אירופה? אנו ידועים אולי במומחיות שלנו במדעי החיים הודות למרכז האונקולוגי ההפנייתי של אביאנו (Centro di Riferimento Oncologico di Aviano), ובמגזרים אחרים העשויים לכלול חדשנות דיגיטלית. רק כדי לציין כמה, אני מתייחס ל-Fashion Tech במילאנו, Food-Tech בפרמה או עיצוב פנים במחוז ליסונה. אם נרכז את משאבינו בבניית יתרון יחסי למגזרים אלו ביחס לשאר אירופה, האקו-סיסטם שלנו יוכל לשגשג. נניח שאתם צודקים, כיצד נעשה זאת? ארה”ב היא הדוגמה המושלמת לכך שאקו-סיסטם לאומי מסוגל לשגשג בזכות קיומם של תת-אקו-סיסטמים המודדים את היתרונות היחסיים שלהם, ולכן יש להסתכל על הפיתוח של האקו-סיסטם שלנו ברמה האירופית ולא רק ברמה הלאומית. האם אתם זוכרים את ראסל קרואו ואת הסצנה בפאב בסרט “נפלאות התבונה”? אם מדינות אירופה יפעלו כשחקנים משתפים פעולה כדי להגיע לתוצאה משותפת, ובכך יאמצו מדיניות לאומית אסטרטגית שתעודד את האקו-סיסטמים שלהן לרדוף אחר היתרונות היחסיים שלהן – בהתאם לתורת המשחקים – התמונה האירופית תגיע לנקודת שיווי משקל, שבה כל אקו-סיסטם לאומי יוכל לשגשג. הרשו לי להציג דוגמה מהירה: איטליה יכולה להזמין קרנות VC בינלאומיות לדגור על סטארטאפים בתחום ה-Food Tech במרכז שלה בפרמה, בעוד לונדון תעשה אותו הדבר עבור פינטק, ותל אביב עבור שירותי אבטחת סייבר. מפעילי VC לאומיים יפתחו בסופו של דבר מומחיות אנכית איתנה במגזרים כאלו, מה שיגדיל את איכות הסטארטאפים ויספק תשואות גבוהות יותר לכל המשקיעים. האם אתם באמת מאמינים שתוכלו לפתור את בעיות ה-VC באיטליה בדיוק כך? לא, אבל שאלוהים ישמור עליי אם אני צודק! הנקודה שלי היא שעל ידי טיפול בבעיות מורכבות מזוויות ראייה מקוריות, אולי נוכל סוף סוף לזהות פתרונות אלגנטיים למדי. שרשרת המחשבה שלי בוחנת את הישימות של קיום אירופה מקורית

P.S. A few readers have asked which cap table & fund admin we actually reach for — it's Carta; take a look here if you want the current details.